גז"ד לתושב חיפה שהורשע בהצתת 7 כלי רכב במגרש אוטו דיב ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בשתי עבירות: האחת, הצתה, עבירה לפי סעיף 448 (א) רישא, לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, (להלן, " חוק העונשין") ועבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין.

במסגרת הכרעת הדין עמדתי בהרחבה על העובדות שהוכחו, ולשם השלמת התמונה אביא את עיקרן:

ביום 12.10.07 הצית הנאשם במזיד רכבים שחנו במגרש אוטו- דיב בחיפה. ארבעה רכבים, ניזוקו קשות ומהתפשטות האש ניזוקו קלות שלושה כלי רכב נוספים.

בהמשך הנאשם נסע ברכב מאזדה, עם אחרים ונעצר לאחר מרדף. הוא ניסה להימלט משוטרים וקרא לעברם "מי אתם יא מאנייקים" ו- "אני אזיין אותכם יא בני שרמוטות זונות". בדרך לתחנת המשטרה איים הנאשם על השוטרים באומרו: "אני אהרוג את כל השוטרים, חבל שאין לי אקדח כרגע, הייתי יורה בך ובכל השוטרים". בתחנת המשטרה המשיך הנאשם לקלל את השוטרים ולאיים עליהם, תוך שהוא מכריז על עצמו כמי שנמנה על ארגון הפשע הגדול בחיפה, ארגון "שיטפל" בהם, זאת במטרה להפריע ולהכשיל את השוטרים במילוי תפקידם.

טענות הצדדים

טענות המאשימה

ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לבעלי המגרש והעלתה את השיקולים הבאים לחומרה:

ראשית, חומרת עבירת ההצתה שמסכנת את הרכוש ואת הגוף. שנית, הנאשם הצית ארבע רכבים במזיד והאש התפשטה לשלושה רכבים נוספים ונמלט מהמקום. שלישית, התפשטות האש לרכבים היתה עלולה להביא לפגיעה בנפש, שכן יש לזכור שהמגרש ממוקם במרכז העיר. רביעית, הנאשם קילל שוטרים ומכאן שיש לשדר מסר מרתיע שמטרתו להגן על אוכפי החוק ולהרתיע את מפריו. חמישית, לנאשם קיים רישום פלילי של בית המשפט לנוער, בו נמנע בית המשפט מלהרשיעו והושיט לו יד משקמת, חרף זאת הוא חזר לסורו, גם התסקירים שהוגשו בעניינו לא כללו כל המלצה טיפולית ועל אף שהוא לקח אחריות עדיין טען שהיה שיכור, טענה שנדחתה ע"י ביהמ"ש בהכרעת הדין וכן ניסה לטשטש את מניעיו.

טענות הנאשם

ב"כ הנאשם הצביע על מספר שיקולים לקולא וביקש להסתפק בתקופת המעצר אותה ריצה הנאשם עד כה, כך שיוטל עליו מאסר שיוכל לרצותו בעבודות שירות. ואלו הם השיקולים:

ראשית, מתסקיר המבחן עולה שהנאשם נטל אחריות והביע חרטה על מעשיו, מכאן שהמסקנה אליה הגיע שירות המבחן אינה עולה בקנה אחד עם תוכן התסקיר. שנית, מדו"חות השוטרים עולה שהנאשם אכן היה בגילופין ועל רקע זה יש להבין את הקללות שהפנה לשוטרים. שלישית, הנאשם ביצע את העבירה בגיל צעיר, ולכך יש לתת משקל. רביעית, הרקע המשפחתי הקשה בו גדל הנאשם, כפי שפורט בתסקיר.

אביו של הנאשם ביקש מביהמ"ש להתחשב בבנו ולנהוג בו במידת הרחמים ולתת לו הזדמנות להשתלב בחיים נורמטיביים. כמו כן, הוא הפנה לנסיבות המשפחתיות הקשות בהן גדל הנאשם והבטיח לעמוד לצדו כדי למנוע הידרדרות הנאשם כפי שקרה בעניינו עד שהתעשת בהגיעו לגיל 41 שנים. הנאשם בדברו האחרון, הביע חרטה וביקש לקבל הזדמנות נוספת לשיקום.

דיון והכרעה

בהליך גזירת העונש על ביהמ"ש לתת את דעתו למגוון שיקולי הענישה ולקבוע עונש שמאזן בין השיקולים הסותרים ובלבד שיהיה מותאם לנסיבותיו האינדיווידואליות של כל נאשם ונאשם. ואלו הו מטרות הענישה כפי שהם עולות מהפסיקה:

"מקובל לציין, בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול, ואת השיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול לגיטימי... ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר... מלאכת "שקלול" זו אינה מלאבה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על-ידי בתי-המשפט". - ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל  פ"ד לד(2), 421 ,עמ' 434 (1979)

בענייננו, כבר נאמר כי עבירת ההצתה הנה עבירה חמורה ביותר ומצדיקה הטלת עונש שכולל מרכיב מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית וזאת בהתחשב בנסיבות, שכן סכנותיה רבות והשלכותיה חמורות. יפים לענייננו, הדברים שנאמרובע"פ 3074/07 מדינת ישראל נ' אבו תקפה, (2008).במקרה זה התערב ביהמ"ש העליון ברוב דעות והטיל עונש מאסר בפועל:

"...נוכח הסכנה המיוחדת, הבלתי נשלטת, שבעבירות אלה - שהרי בהן "תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה" (שמות, כ"ב, ה'), ואחריתה מי ישורנה - יש צורך בענישה מרתיעה, שככלל תהא כליאה." 

בע"פ 7925/06 אבו עראר נ' מדינת ישראל, (2007), הוטלו 24 חודשי מאסר בין היתר בגין הצתת מכונית וביהמ"ש העליון הפחית את העונש ל 18 חודשים ונאמרו הדברים הבאים:

"כל מקרה לנסיבותיו, ואין חולק כי עבירת ההצתה היא מן החמורות שבעבירות בשל הסיכון לנפש ולרכוש, והחשש כי ראשיתה מצער - גפרור - ואחריתה מי ישורנו (ראו ע"פ 1689/95 גאוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) בש"פ 6526/02 אלענמי ופאבלוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - ריבלין))."

ראו גם: ע"פ  3210/06 עמארה נ' מדינת ישראל ,(2007).